חסה / בטטה
קוראים לי חסה. אני טבעונית זה חמש שנים ואקטיביסטית למען זכויות בעלי החיים כבר ארבע שנים וחצי. ב-21.3.2013 השתתפתי במיצג הצריבה של תנועת 269. צרבו לי את המספר 269 על הזרוע, כמו שעושים לבעלי חיים במשקים. אין להם שם, יש להם מספר מזהה שמוצמד להם לאוזן ונצרב בבשרם. החלטתי להיצרב מתוך הזדהות עם סבלם וכדי להגביר את המודעות למה שהם חווים. אני גם כמובן מזדהה עם התנועה: שאין מקום להתפשר בנוגע לשחרור בעלי חיים, ואין דבר כזה “דרך מוסרית” לנצל, לשעבד ולרצוח חפים מפשע. כולם כל כך מזועזעים מהצריבה שלי, ואני מזכירה להם שמה שהם אוכלים מגיע בדיוק מאותו המקום, אבל עם הבדל עצום – אלו כל החיים שלהם, לא רק שבריר קטן מהם. להם לא הייתה אפשרות בחירה. הם נולדו אך ורק כי מישהו היה מעוניין בבשר, בחלב ובביצים שלהם. אני נצרבתי כדי לא לאפשר לאנשים להמשיך להתעלם מהסבל שלהם, ובאמת אי-אפשר להישאר אדיש לאקט שכזה. כשפית וקונדיטורית טבעונית וכסטודנטית לתזונה אני נתקלת כל הזמן במצבים שבהם צריך לבחור בין טעם ומרקם ובין מתכון בריא יותר. לפעמים השילוב ביניהם הוא פשוט מאוד ואף יכול לשדרג את טעמן של המנות, אבל לפעמים האתגר קשה מאוד.
אבי / כרובית
הקונפליקט הקשה ביותר בלהיות טבעוני הוא לראות את האנשים שאתה מוקיר ואוהב, שעיניהם עצומות ושהם מסרבים להכיר במה שבעבורך הוא צעקה אדירה.ולהמשיך לנהוג בנורמליות אִתם.
דנה / דלעת
בעבורי הקושי האמיתי בלהיות טבעונית זה לא האוכל. יש עולם ומלואו מהצומח ולא חסר דבר. הקושי האמיתי בלהיות טבעוני זה לגלות את המציאות הקשה לעיכול ולהתמודד עם האדישות והאכזריות של המין האנושי; להרגיש כאילו אתה חי בסיוט, בסרט אימה, כשאנשים סביבך מלטפים בעל חיים מסוים ובד בבד אוכלים אחר מהצלחת.
אין לי קונפליקט.
המוות נמצא בצלחת מעברו השני של השולחן, בקרבם של חבריי, משפחתי, אהבת חיי. מי אתם, אהוביי? הכיצד סבלם של אלו עודנו תאוותכם, גם משראכם מחוץ לחול?
עם השנים הקפתי את עצמי בחברים טבעונים, בקהילה, והתחלתי להיות פעילה. היום אני מסוגלת להתמודד עם סיורים במשקים ובמשחטות, אבל כשאני יוצאת מן הבועה הטבעונית ונמצאת עם אנשים שנראים אכפתיים, אוהבים וחכמים, כשאנחנו מתחבקים, צוחקים ומדברים – אז אני חווה סתירת מציאות קשה: אותם אנשים, אנשים שאני אוהבת, מממנים מכספם את שואת בעלי החיים. אני לא יודעת איך לעכל את זה, ובייחוד כשמדובר באמי. בא לי לצעוק: למה?! כבר שמעתי את כל התשובות, ואין בהן היגיון או חמלה. למרות הכול המעבר לטבעונות והמאבק נגד כל הניצול והשעבוד של בעלי החיים הם הדברים הכי משמעותיים בחיי. אני חיה בהודיה כל יום על שעיניי נפקחו.
המעבר לטבעונות הוא מעשה אישי עם אמירה על החברה. הטבעונות שלי אומרת משהו לאחרים גם כשאני שותק. כשאני לא אוכל חיות, אחרים מרגישים מבוקרים על אכילת חיות ללא שום צורך או הצדקה. לקחתי אחריות על מעשיי והפסקתי לאכול חיות. לקחתי על עצמי גם מאבק. במילים ובמעשים וגם בשתיקה. בעבורי טבעונות היא הכרעה אישית ומאבק. במאבק נגד מוסכמות והרגלים ישנים יש קונפליקט עם הסביבה. אני חי את הקונפליקט הזה באהבה. המאבק הזה ינצח. הוא כבר מתחיל לנצח.
קשה לי שכולם אוכלים בשר חוץ ממני, ושאין הרבה מה לאכול באירועים חברתיים.
הקונפליט שלי הוא עם הסביבה, החברים, האנשים בעבודה… קשה לי להסביר להם למה בחרתי להיות טבעונית. בעיניהם, זו בחירה לא הגיונית ולא נורמלית. “מה נשאר לך לאכול?” הם שואלים… קשה לחברים להבין ש”מרוקאית” בוחרת להיות טבעונית. זה נשמע לכולם כמו אוקסימורון. בשבילי זו בחירה טבעית ונפלאה. אני אוהבת להיות טבעונית ואני שלמה לגמרי עם ההחלטה.
מאז ומתמיד אהבתי בעלי חיים, אולם מעולם לא קישרתי בין מה שמופיע אצלי על הצלחת ובין מה שצריך לקרות בשביל זה. ההרצאה של גארי יורופסקי עזרה לי להסיר את המחסומים שנפרצו כשהתחלתי להעמיק בנושא ולחקור אותו. החלטתי להשקיע את כל כולי כל שנייה של כל דקה בכל שעה כדי לעזור לאותם יצורים מסכנים שלא יכולים להגן על עצמם. אני מאמין שביחד אפשר לעשות שינוי.
אני לא רוצה לאכול מוצרים מן החי, כי מזעזע אותי שמתייחסים לחיות כאל מוצרים. אבל אוכל בשבילי הוא חברה ותרבות, ולפעמים קשים לי הניתוק או הריחוק שגורמת הטבעונות. והכי קשה להיכנס לדיון עם מישהו ולהיתקל בחוסר אכפתיות מוחלט, לעתים עד גסות רוח. לכן למרות הרצון לגרום לאנשים להיות מודעים, לפעמים אני מעדיפה שלא לדבר על זה.
כטבעונית ודתייה הקונפליקט העיקרי שלי היה אם לאכול או לא לאכול בשר בשבת. על פי ההלכה היהודית אין כל בעיה להיות טבעוני, ואולם לאחר חקירה והבנת הנושא החלטתי בכל זאת לאכול בשבת מעט בשר.
fromtelaviv 
Leave a Reply